"ברוש"

הלקוח התחבר לשפה מודרנית ומינימליסטית ולאלמנטים כמו בטון חשוף וחלונות פינתיים. מתוך ההיכרות איתו התפתחה שפה אדריכלית נקייה וגאומטרית, שמחברת בין הנוכחות של הבטון והפתחים הגדולים לבין בית פתוח, נעים ומותאם לחיי היום יום. הבית נפרש על פני שני מפלסים, כאשר רק חלק ממנו מתרומם לקומה נוספת. חלוקת המסה יוצרת מפגש בין נפחים בגבהים שונים, שומרת על קנה מידה מאוזן ומאפשרת לאור להגיע אל החללים המרכזיים. החלונות הפינתיים פותחים את פינות המבנה, מרחיבים את שדה הראייה ומכניסים אור משני כיוונים. קורות הבטון מדגישות את הגאומטריה של הבית, ממסגרות את הפתחים וממשיכות מן החזיתות אל פנים הבית. במרכז החלל הציבורי ניצבת מסגרת בטון חשוף בצורת ר. היא ממסגרת את קיר הטלוויזיה, ממשיכה מעל אזור האוכל ומגדירה את היחסים בין הסלון, פינת האוכל והמעבר אל שאר חלקי הבית. כך היא יוצרת אזורים ברורים בתוך המרחב הפתוח, בלי להפריד ביניהם באמצעות קירות. השפה הנקייה של מעטפת הבית ממשיכה פנימה ומקבלת חומריות חמה ורכה יותר. העץ הבהיר, הרצפה בגוונים טבעיים והטקסטיל מאזנים את הבטון החשוף והמסגרות הכהות. הספה הכחולה מוסיפה לחלל עומק וצבע מבלי להעמיס עליו. המטבח, פינת האוכל והסלון פועלים כמרחב משותף ורציף. הנגרות מגדירה את אזורי השימוש ושומרת על מראה מאורגן, בעוד החלונות הפינתיים וצירי המבט מחברים את החלל אל החוץ ומחזקים את תחושת הפתיחות. בפרויקט הזה קורות הבטון, החלונות, חלוקת החלל, הנגרות והחומרים אינם החלטות נפרדות. כולם נובעים מאותה תפיסה וממחישים כיצד הבית יכול להתפתח מן המבנה ועד לפרט בתוך תהליך תכנון אחד.